בוסטון-וושינגטון.

בוסטון: הסלטיקס עברו סיבוב שבו לא הרשימו יותר מדי מבחנית החמישייה, למרות הסדרה המצויינת של אייברי בראדלי שבלט בשני צדדי המגרש והיה די טוב. תומאס היה טוב מאוד, בעיקר בשני המשחקים הראשונים והמשחק השביעי, והורפורד לא היה יציב במיוחד לאורך כל הסדרה עם משחקים מעולים ומשחקי נפל זה אחר זה. מה שבלט, במיוחד בהשוואה לוושינגטון, זה הספסל.

טרי רוז'ייר היה מעולה ונתן אנרגיות כששיחק, מרקוס סמארט היה טוב מאוד, ג'יילן בראון נתן עבודה נפלאה במשחק בו זכה לזמן ממושך ויחד עם כל אלה יש כמובן את קלי אונלינק, שהיה לא רע בזמן ששיחק ונתן משחק 7 יוצא מהכלל (26 נקודות, 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים). טוב שהוא שיחק עכשיו, אבל בלעדיו לא בטוח שהם היו מנצחים במשחק הזה.

דבר ששווה לשים לב אליו לקראת המשחקים הבאים הוא ההגנה. בסדרה הזאת בוסטון עוד הצליחה להסתדר בזכות האחוזים הרעים של פורטר לשלוש (למרות שהוא קלע 14 נקודות במשחק), אבל מול קליבלנד, כשהצלע החלשה בקו האחורי תהיה ג'יי אר סמית' או קייל קורבר, זה יהיה קשה יותר ללא צל של ספק. מעניין לראות איך יסתדרו אז ואם הקאבלירס ינסו לעשות לתומאס מה שעשו לקרי בגמר – לסדר עליו כמה שיותר בידודים של אירווינג או לברון. זאת שיטה שיכולה להיות הרסנית עבור הסלטיקס.

וושינגטון: הדחה מתסכלת, אבל נדיר לראות קבוצות שמתחילות עונה ב-13-7 ומסיימות אותה במשחק שביעי בבית של הראשונה בקונפרנס. מגיע לא מעט קרדיט לברוקס ושות' על ניהול המשברים לאורך העונה, והם מצאו חמישייה שאפשר לחיות איתה די טוב – וול, ביל, פורטר (שחקן חופשי הקיץ), מוריס וגורטאט.

החולשה הגדולה היא הספסל. מהנימי פציע מדי, ג'ייסון סמית' סתמי מדי, אובורה ג'וניור רול פלייר סביר וברנדון ג'נינגס לא היה קיים. עוד שני שחקני ספסל טובים (כשיש גם את בויאן בוגדנוביץ' הלא רע) והתחלת עונה טובה יותר והם יכולים להגיע עד לגמר המזרח בשנה הבאה. עדיין, זאת אחת העונות המוצלחות ביותר בתולדות המועדון, במיוחד ב-30 השנה האחרונות.